ויקרא פרק 3:

חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם

בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם כָּל חֵלֶב

וְכָל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ

 

איך נדע בימינו ללא כהנים מה זה חֵלֶב

 

אתחיל מהסוף: בהצלבת פסוקים ממקומות שונים בתורה נראה כי חֵלֶב הוא שומן וכי התורה אוסרת לאכול שומן (מן החי) ודם

 

 לפני שאמשיך לפרט על כך אוסיף כי בתורת ישראל אין איסור לערבב בשר עם חָלָב וכי האיסור הוא תוספת מאוחרת של הרבנות היהודית (הזרה לתורה) אשר ״פירשה״ פסוקים מן התורה באופן מאוד ״יצירתי״ כדי להגיע למסקנות אשר זרות לתורה

 

לפי תורת ישראל - ללא פירושי הרבנים - בהחלט כן מותר לאכול בשר עם חָלָב

 

אזכיר גם כי אין זו סמכותה של הרבנות היהודית להכריע בפירוש התורה לישראל וכי סמכות זו לפי התורה שייכת בלעדית ועד סוף הדורות לכהנים הלויים

 

פירושי הרבנים חז״ל (חכמיהם זכרונם לבושה) לתורה אינם מחייבים יותר מאשר פירושו של אחרון הנבערים

 

אברהם העברי (הלא יהודי) האכיל את אורחיו בהגשה אחת בשר עם חָלָב ואין בכך שום בעיה כי בתורה אין איסור הפרדה ביניהם

 

בראשית 18 - וַיִּקַּח [אברהם] חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ

 

הפרדת בשר מחָלָב מופיעה לראשונה רק בתלמוד המאוחר - אותו תלמוד בו רבנים טענו כי אברהם ידע וקיים את כל חוקי התורה

 

תלמוד בבלי מסכת יומא פרק ג׳

״אמר רב קיים אברהם אבינו כל התורה כולה...אפילו עירובי תבשילין״

 

אנו רואים כי לפי הרבנים מהתלמוד - אברהם ידע את כל חוקי התורה - ובכל זאת בחר להאכיל את מלאכי יהוה אורחיו בשר עם חָלָב

 

אברהם אכן פעל בסתירה לחוקי היהדות כאשר הגיש לאורחיו בשר עם חָלָב - אך לא בסתירה לחוקי התורה מאחר וחוקי הרבנות היהודית שונים בתכלית מחוקי התורה העברית - בדיוק כפי שחוקי הנצרות והאיסלאם שונים בתכלית מחוקי התורה

 

בגלל ההבדלים המהותיים בין יהדות ובין התורה נוצר צורך אצל הרבנים לטייח את הסתירות בין חוקיהם ובין חוקי התורה

 

ופה נכנסים שלל תירוצים של רבנים לגבי למה אברהם האכיל את אורחיו בשר עם חָלָב ובגלל שהתירוצים מצוצים מהאצבע הם גם סותרים אחד את השני

 

תירוץ רבני אחד טוען כי המלאכים לא באמת אכלו אלא רק העמידו פנים כאוכלים אף כי בתורה כתוב: ״וַיֹּאכֵלוּ״

 

תלמוד מסכת בבא מציעא פרק ז׳ פ״ו ב׳

״מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם ואכלו סלקא דעתך אלא אימא נראו כמי שאכלו ושתו״

 

אנו רואים כי לפי הרבנים חז״ל - מלאכי יהוה נהגו בצביעות עם אברהם ורימו אותו - האם לדעתך תירוץ זה לפיו הם העמידו פנים כאוכלים הוא אמין

 

אף אם נעמיד פנים כאילו הדברים התרחשו כך - האם לא היה נכון מצד מלאכי יהוה לתקן את אברהם ולהסביר לו שאסור לערבב בשר עם חָלָב אם באמת היה כזה איסור מאלהים

 

נזכור כי אלהים מצוה בתורה:

הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ

וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא

​

זוהי חובה מוסרית לתקן אדם על טעותו

 

לפי תירוץ רבני אחר אשר סותר את התירוץ הראשון אברהם לא הגיש בשר וחָלָב באותה ארוחה אלא בארוחות נפרדות

 

הנה שוב הפסוק מהתורה המתאר את הארוחה:

״וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ״

 

האם משתמע מהפסוק כי מדובר בארוחות נפרדות - התשובה היא לא - אך התירוץ של הרבנים לא נועד להסביר את הכתוב - אלא לטייח את הסתירה - ובשביל זה אין להם בעיה לשכתב את סיפורי התורה כך ש-״יתאימו״ להשקפת עולמם היהודית

 

לפי תירוץ רבני שלישי אשר גם הוא סותר את השניים הקודמים לו - אברהם בכלל חשב שהמלאכים הם ערבים וכי לכן חוקי התורה לא חלים עליהם - וכי לכן זה בסדר לתת להם בשר עם חָלָב

 

מוזר האם ראיתם בתורה עדות לכך שאברהם חשב את המלאכים לערבים - התשובה היא לא

 

אף אם אברהם טעה לחשוב שהמלאכים היו ערבים האם הגיוני כי יבחר להגיש דווקא ארוחה הסותרת את אמונתו ונחשבת בעיניו לטמאה - התשובה היא לא

 

האם כאשר יבואו אליך אורחים מחוץ לארץ תבחר להגיש להם דווקא שריפמס וחזיר בבית שלך - לא

 

הרבנים טוענים כי האיסור היהודי לערבב בשר עם חָלָב מגיע מהפסוק מהתורה: ״לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ״

 

מצוה זו מופיעה פעמיים בתורה - בשמות 23 ובשמות 34 (ספר דברים בו האיסור גם מופיע אינו חלק מהתורה ולכן לא נספר)

​

נשים לב כי האיסור מהתורה לבשל גדי בחלב אמו מציין קשר דם בין הגדי ובין אמו ואוסר נקודתית לבשל את הגדי בשומן אמו (הרבנים מתייחסים פה למילה חלב בתור הנוזל חָלָב אך אין זה משנה למהותו של האיסור - לבשל את הבן במשהו שנלקח מאמו)

 

המצוה מדגישה להתחשב בחיות המשמשות למאכל

 

הנה מצוה דומה האוסרת ניצול יחדיו של ילד והורה מן החיות ויקרא 22: ״וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד״

 

ועוד דוגמא שמות 22: ״לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי״

 

ועתה לגבי: ״כָּל חֵלֶב וְכָל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ״

​

לפי הכתוב בתורה (ללא ״פירושים״) אין בפסוק זה איסור כללי לערבב בשר עם חָלָב - אלא איסור מאוד נקודתי לא לבשל בן בשומן אמו וזה שונה בתכלית מהרעיון היהודי לא לערבב בשר עם חָלָב

​

אך מנהגם של רבנים הוא לשכתב חוקי תורה דרך ״פירושים״ מאוד ״יצירתיים״ אשר בפועל יוצקים לתורה רעיונות חדשים הזרים לה (כמו תפילין)

 

ולאור הראיות המצטברות הרבות אני טוען במאה אחוז בטחון כי זה נעשה מצד הרבנות (לפחות בתקופת חז״ל) במטרה להסיט מהתורה אל ״ברית חדשה״ יהודית

​

עד להופעתם של הכהנים אשר התורה לא שלמה בלעדיהם (כי הם הוסמכו לפרשה אל העם) אפשר להסיק מהתורה מהו חֵלֶב פשוט על ידי הקשה מן ההקשר בו מופיעה המילה חֵלֶב בפסוקים שונים:

 

שמות 23 - לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ

 

מאחר והיה נהוג לבשל את הבשר בשומן החיה (לפני העידן המודרני) זהו רמז עבה לגבי מהו חֲלֵב או חֵלֶב

 

שמות 29 - לָקַחְתָּ אֶת כׇּל הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב

 

שומן החיה (הַחֵלֶב) אכן מכסה את קרביה

 

ויקרא 7 - וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכׇל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ

 

שומן חיה אכן משמש למלאכות כמו עיבוד עורות ולכן גם כאן יש רמז עבה להיות חֵלֶב - שומן

 

ויקרא 17 - וְהִקְטִיר הַחֵלֶב לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה

 

שומן חיה אכן ניתן להקטיר לריח ניחוח (בשונה מיתר חלקי החיה) ויש אף נרות העשויים שומן ולכן זהו עוד רמז עבה להיות חֵלֶב - שומן

 

במדבר 18 - כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכׇל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן 

 

שומן מגיע גם מן הצומח ולא רק מן החי - בשונה מיתר חלקי החיה - ולכן גם זה הוא רמז עבה להיות חֵלֶב - שומן

 

כמובן ללא כהנים לויים אשמור את הזכות לטעות לגבי פירוש התורה ועד שהכהנים יופיעו הכל פתוח לדיון

​