׳תורה׳

הנו כינוי כללי לארבעת ספרי הקודש העברים בראשית שמות ויקרא ובמדבר המכילים מספר תורות מאת אלהי ומלך ישראל הבורא יהוה

 

לדוגמא אחת מהתורות היא ׳תורת הנזיר׳ בספר במדבר בפרק השישי

 

כינויים אחרים לספרי הקדושה העבריים עשויים להיות: ׳תורת ישראל׳ או ׳התורה העברית׳ או ׳תורת יהוה׳

 

אך אין זה נכון לכנות את ספרים אלה ׳תורת משה׳ כי מקור התורה הוא יהוה - ולא נביאו

 

בתורה לא נמצא את הביטוי המטעה ׳תורת משה׳ כי התורה היא פשוט לא של משה אלא של יהוה אלהיו ואדוניו

 

וכן נמצא בתורה את הביטוי הנכון והמדויק ׳תורת יהוה׳ - כי התורה היא של יהוה

 

ואמנם ביהדות מחרימים את השם ׳יהוה׳ בטענה הלא נכונה כי כביכול יש איסור בתורה לציין את שמו 

 

אך יהדות היא לא תורת יהוה

ותורת יהוה היא לא דת היהדות

 

למעשה

יהדות זרה לגמרי לתורה

 

ובדיוק כמו דת הנצרות כך גם הדת היהודית מבטלת את ברית התורה המקורית ומחליפה אותה ב-״ברית חדשה״ רבנית (תושב״ע)

 

לעיתים חוקי הדת היהודית יהיו ממש הפוכים לחוקי יהוה בתורה כפי שתראה בדוגמאות רבות באתר זה

 

לכן יש להבדיל בין חוקי התורה (הפזורים בספרים בראשית עד במדבר) ובין חוקי הדת היהודית-פרושית המבוססים על ספרים חיצוניים ומאוחרים כמו לדוגמא התלמוד הידוע גם בתור תושב״ע או גמרא

 

על התלמוד נטען ביהדות כי הוא כביכול החלק הכתוב (אך החלקי) של התושב״ע - ״תורה שבעל פה״ אשר כביכול עברה אל הרבנים דור אחר דור (ורק בעל פה... על קרוב לשני מיליון המילים בה) מדורו של משה

 

הנה משהו אשר באמת שווה לזכור מתוך תורת ישראל ספר שמות פרק 24:

 

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת

כׇּל דִּבְרֵי יְהוָה

 

אבל אל תדאג לכת הפרושית תמיד יהיו תירוצים למה פתאום יש לנו עוד תורה בכתב אשר נקראת התורה שבעל פה ולמה עלינו להתעלם מכך שהתורה (מה שהם מכנים ״התורה שבכתב״) מסבירה לנו כי נביא יהוה טרח לכתוב את כל חוקי יהוה לבני ישראל:

 

״זה לא כפשוטו אסף... אתה לא מבין כלום... זה נאמר רק לגבי מה שנמסר למשה עד לאותו פסוק... משה לא באמת טרח לכתוב כל מילה ומילה מחוקי אלהים לבני ישראל... הרבנים עשו לנו טובה וכתבו לנו את החוקים שמשה לא טרח לכתוב... איזה מזל איזה כיף שיש לנו את הרבנים האלה...״

 

ומה דעתך האם זה סתם מצוין באקראיות בתורה שמשה כתב את כל דברי יהוה

 

או שאולי היתה פה הצהרת כוונות להדגיש לקורא כי חוקי יהוה לנביאו היו מספיק חשובים כדי לכתוב כל מילה ומילה

 

תורת ישראל שמות 34:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתׇב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל

 

יהוה מסביר למשה בתורה כי המילה הכתובה היא זו אשר על פיה מתבססת בריתו עם ישראל

 

ואני חושב שאם זה ברור לאדם פשוט כמוני אז בוודאי שזה ידוע גם לבורא העולם שאם החוק לא כתוב אלא עובר בעל פה - אז לאורך הדורות נראה בהכרח עיוותים נוראיים בחוק וזאת אף אם לכולם היתה כוונות טובות לשמרו ולהעבירו כפי שהוא

 

במילים אחרות אין שום סיכוי שרוח עליונה כמו הבורא תסמוך על בני האדם לשמר את חוקיה בעל פה בלבד מבלי שהם ייכתבו

 

האם הרבנים היו יותר חכמים ממשה והבורא להבין שצריך לכתוב את החוק כדי לשמרו

 

שהרי הרבנים טוענים כי הם החליטו לכתוב את ״התושב״ע״ כדי לעזור לנו לזכור אותה

 

ואני טוען שהתושב״ע היא סתם תירוץ להציג לנו תורה חדשה וזרה המחליפה את תורה ישראל - וקל מאוד להוכיח זאת בגלל הסתירות הקשות בין התושב״ע (יהדות) ובין תורת ישראל (אשר אינה יהודית)

 

מוסר וצדק מוגדרים מאוד שונה ביהדות מאשר בתורה - כי המחוקקים ביהדות הם לא המחוקק של חוקי התורה - יהוה

 

חוקי תורת ישראל זו המכונה היום ״התורה שבכתב״ הם חוקי יהוה

 

לעומתם חוקי הדת היהודית הם בסך הכל חוקי רבנים - חוקי אדם - והרבנים אפילו לא מסתירים את זה - אלא מתגאים בכך

 

שאל דתי מה זה ׳דרבנן׳ מה זה ׳תקנות׳ ומה זה ׳הלכות׳

 

אולי שמת לב כי בתורה אין דרבנן או תקנות או הלכות - יש מצוות אשר מקורן הוא מחוקק אחד - יהוה מלך ישראל

​

וזהו אולי ההבדל הגדול ביותר בין תורת ישראל ובין הדת היהודית: מיהו המחוקק

 

חוקי הדת היהודית הם חוקי אדם משתנים כמו חוקי מדינה - רבנים מידיי פעם מעדכנים בספריהם הלכות וחידושים לפי טעמם ולפי האופנה החולפת

 

אחת הדוגמאות היא ספרייתו של רמב״ם הנקראת ״משנה תורה״ - ספריה שנוצרה בדור מאוחר יחסית ובה הרב מפרט את חוקי הדת היהודית לפי השקפתו: הרב הלך ואסף הלכות מכל מיני רבנים לפי טעמו האישי ואספסוף הבית כנסת פשוט קיבל זאת

 

כמעט כל הלכות רמב״ם זרות לתורת ישראל וחלקן סותרות אותה קשות עד כי אם תלך בהן התורה תצוה להרוג אותך על פשעים כמו רצח בזדון או קנוניה לרצח - פה באתר תמצא דוגמאות כאלה מספרו של רמב״ם

 

דוגמא נוספת לספר חוקים יהודי זר לתורה תהיה הספר הידוע ״שולחן ערוך״ אשר נטען כי נכתב על ידי הרב קארו ונחשב קדוש ביהדות וממש אבן פינה אשר רק התלמוד קודם לו וגם שם הרב מסיט את עדר מאמיניו לעבודת אלילים זרה

 

חוקי הכת היהודית-פרושית נשענים בעיקר על ספרים אלה וכמובן על התלמוד ומפרשיו כמו רש״י - אך לא על התורה - אותה רבנים מכנים ״התורה שבכתב״ לרמוז לציבור כאילו יש לישראל תורה נוספת

 

רבנים מכנים את ההלכות והתקנות המשתנות בדתם ״התפתחות של הדת״ - שזה ישמע נעים וטוב באוזן - בדומה למילה ״קידמה״ המנסה להציג את עולם המכונות המת והמנוכר שהאדם יצר כ-״התקדמות ונאורות״

 

לעומת חוקי הדת היהודית המשתנים - בתורה - אשר היא כאמור לא יהודית - החוק הנו קבוע ונצחי - ומקורו הוא לא הרבנות - אלא יהוה מלך ישראל

 

בשונה מהיהדות - לפי חוק התורה מותר ואף יש לציין את שמו יהוה - ציון שמו הנו מתן כבוד לקיומו של האל

 

אך חוק התורה אוסר לציין את שמו בשקר או קללה - הגיוני מאוד אם הנך חי בממלכת יהוה - ארץ ישראל

 

זאת כפי שהגיוני שאם תתארח אצל מלך בארמונו או אף אצל אדם פשוט בביתו הוא יצפה ממך לא לקלל אותו ולכבד את חוקי הבית - או לעוף החוצה

 

אך הרבנות דרך ״פירושיה״ שכנעה את עדר מאמיניה כי האיסור לציין את שמו הוא איסור כללי - ולא רק כשמדובר בקללה או שקר

 

יהיו רבנים אשר יודו שאין באמת איסור בתורה לציין את שמו יהוה - אך יסבירו כי עדיף לא לציין את שמו - פן יצויין בטעות בשקר

 

באותה מידה יכלו הם להנחותך שלא לצאת מהבית לעולם פן תחליק על בננה 

 

למזלנו הטוב מן השמים הרבנות מעולם לא הופקדה להנחות את התורה לישראל

 

אך דרך סיפורי תעמולה ואגדות והרבה שטיפת מוח יומית - כמרי הכת היהודית - הרבנים - שכנעו את עדר מאמיניהם שהרבנות כביכול קיבלה את הסמכות לפרש את חוק התורה מאנשי כנסת גדולה וממשה

 

אגב אף אם הרבנות קיבלה סמכות כזו מ-״אנשי כנסת גדולה״ - זה עדיין לא היה חוקי לעשות כן

 

כי בתורה העברית אלה הכהנים הלויים (כהני יהוה) המופקדים בלעדית לפרש את כל חוקי יהוה אל בני ישראל 

 

סמכות זו מוגדרת בתורה להיות לכל הדורות ולכן אינה ניתנת להעברה החוצה מבית אהרן

 

אף לא אחד מן הכהנים הוא יהודי ולעולם לא יהיה - כי כהנים הם לויים - ולויים הם לא יהודים

 

לוי היה אחיו של יהודה ולא הבן שלו - ואח לא נקרא על שם אחיו - אלא על שם אביו

 

אבא של לוי היה ישראל (יעקב העברי) ולכן הלויים הם ישראלים ועבריים אך לא יהודים

 

לעומת היהדות - בתורה האיסור הוא לציין את השמות הישירים של אלהים אחרים

 

ואולי לכן הרבנות דווקא הכניסה שמות של אלהים אחרים לתוך לוח השנה היהודי אשר נקרא היום (בגלל בורות והטעיה) ״לוח עברי״ אף כי אין בו שום דבר עברי והוא אינו מן התורה - וגם סותר לגמרי את התורה

 

בלוח השנה היהודי החודשים הם על שם אלילים בבליים וחגיהם - נא חקור זאת

 

׳תורת משה׳ הוא לא הביטוי המטעה היחיד אשר דחפה הרבנות לציבור דרך ספרים זרים

 

הנה עוד דוגמא בולטת:  בתורה לא נמצא את הביטוי ׳משה רבנו׳  וזאת מהסיבה הפשוטה שמשה לא היה רב ולא היה יהודי

 

לפי התורה העברית

משה לא היה יהודי

ולכן גם לא היה רב

 

אתה תהיה מופתע לגלות כי רוב הציבור בבורותו הנוראית היום מאמין כי משה היה רב יהודי - תכסיסי הרבנות הצליחו

 

התואר ׳רבנו׳ הוא לא בעברית וגם לא מהתורה - זהו תואר השמור בלעדית למורי התלמוד היהודים

 

תכסיס הרבנות היהודית

לנכס את הנביא משה

אל הכת היהודית:

 

אם מכנים את משה ״רבנו״ נוצר רושם מטעה כאילו משה היה רב יהודי

 

וזאת בדיוק הסיבה למה הרבנות מתעקשת לקרוא לו כך - ותשכחו מהתירוצים שלהם

 

כאשר אני מסביר לאנשים שמשה לא היה יהודי רובם מתפלאים וחלקם אף כועסים איך אני מעז לטעון כך - ואף האתאיסטים החילונים נפלו בשטיפת מוח זו ואינם מפעילים שיקול דעת ומחשבה ביקורתית

 

משה היה נביא עברי משבט לוי לכן לקרוא לו רב יהודי יהיה זהה כמו לקרוא לו כומר נוצרי - או אימאם מוסלמי

 

האם משה היה אימאם מוסלמי

האם משה היה כומר נוצרי

 

זה נשמע לך מגוחך נכון אבל בגלל שטיפת מוח התרגלת לכינוי המגוחך לא פחות - משה רבנו

 

מעמדו של נביא גבוה אלפי מונים מזה של רב יהודי 

 

לכנות את הנביא בתואר ״רב״ מבזה את מעמד הנביא אף אם מעמידים פנים שזה ״רק להדגיש כי היה מורה״ (קשקשנות דתית טיפוסית של מילים ריקות...)

 

 הטעיה זו של הציבור להאמין כי משה היה רב יהודי משרתת היטב את הרבנות

 

ההטעיה מעלה באופן מלאכותי את

הרבנים למעמד קדוש כמו זה של נביא כאילו הם ומשה באו ״מאותה חבורה״  ואין רחוק מכך

 

אם משה היה חי היום סביר כי היה מכנה את הרבנים עדר של חמורים ורשעים ומזהיר להתרחק מהם פן ניפול וניספה ביחד עמם בעבודה זרה

 

אני גם משוכנע במאה אחוז לאור הכתוב בתורה כי משה במצוות יהוה היה מורה לחסל את הרבנות כך או אחרת בישראל

 

תורת ישראל היא מדריך איך לחיות בישראל

 

היא ספר חוקי הבית של ישראל הנועד  לשמר את ארץ הקודש מקום נקי

 

לכן התורה מגדירה הבדלים בין חול וקודש - טמא וטהור - טוב ורע - ומה מותר ומה אסור 

 

וכך מאפשרת התורה לשבטים (כל שבט עצמאי על אדמתו) לחיות זה לצד זה יחסית בשקט הבנה ושלום

 

ולא מאפשרת בחוקיה הנצחיים לשבט אחד להשתלט על שבט אחר

 

אך יהדות משנה זאת מהיסוד דרך ״פירושים״ ואגדות (שקרים) וספרים חיצוניים

 

עם זאת יהדות היא לא התרמית הראשונה נגד התורה ולפניה היו תרמיות אחרות

 

אך לכולן מטרה משותפת:  להחליף את חוקי יהוה בחוקי אדם רשעים - ולשכנע את ציבור הכבשים שאלהים כביכול ציוה על בני ישראל לציית לשלטון אדם בארצם ולהיות עבדים למלך אדם בשר ודם משבט אחד עד סוף הדורות

 

במילים אחרות - יהדות משיבה את בני ישראל מצרימה - בארץ ישראל

 

זיוף ספר דברים:

 

כאמור התורה היא ארבעה ספרים

ולא חמישה - ספר דברים זויף וצורף אל תורת יהוה במרמה כספר חמישי

 

פה תמצא הוכחות לזיופו

 

ספר דברים נכתב לבטל את ולהחליף את התורה בברית חדשה כזו אשר תאפשר לרודן אדם לשלוט על כל השבטים - בסתירה קשה לתורה האוסרת בחוקיה על שבט אחד לשלוט על שבט אחר

 

ספר דברים גם מאפשר לאותו רודן לצאת למסעות כיבושים מחוץ לישראל ולכבוש ארצות זרות ולשעבד תחתיו עמים שלמים

 

אימוץ חוקי ספר דברים כאילו היו מצוות יהוה הביא על ישראל קללה קשה וכבדה 

 

כידוע בימינו ספר דברים נחשב לחלק בלתי נפרד מהתורה - אך זה לא תמיד היה כך

 

ספר דברים מציג עצמו בתור ״מִּשְׁנֶה תורה״ כי כשהוסיפו אותו לתורה הוא הוסף כספר מִּשְׁני - היה ברור שהוא לא חלק מקורי מהתורה - אלא תוספת מאוחרת

 

כשספר דברים צורף אל התורה - התורה כבר היתה ידועה היטב בציבור ולכן לא היה אפשר פשוט לטעון פתאום שהספר הוא תורה

 

לכן ספר דברים שווק לציבור בתור ״משנה תורה״ - ״ספר עזר״ - כביכול לעזור לנו להבין את חוקי התורה

 

רק בדורות מאוחרים כאשר צצה הדת היהודית רבנים החלו לכנות את ספר דברים ״חומש״ כינוי אשר מופיע לראשונה רק בספרות חז״ל המאוחרת

 

ספר דברים נכתב בסגנון מאוד שונה מהתורה ומשתמש באוצר מילים חדש ושונה מה שמסגיר כי הספר לא נכתב בדור כתיבת התורה וכמובן לא על ידי אותם הסופרים

 

אך מה שמסגיר סופית את ספר דברים כתרמית זדונית נגד התורה הן הסתירות הקשות והרבות בחוקיו לתורה

 

ספר דברים משווק את עצמו כספר ביאורים לתורה בעמודו הראשון ועם זאת לאורכו הספר משנה ומבטל חוקים - כולל חוקים המודגשים בתורה להיות עד סוף הדורות

 

בתחמנות רבה זייפני ספר דברים מסבירים בו לא להוסיף ולא לגרוע מצוות - אך זה בדיוק מה שספר דברים עושה לתורה - כמו גנב המפציר בכולם סביבו שאסור לגנוב כדי להסיר מעצמו את החשד שהוא גנב בעצמו

 

הנוכלים שכתבו את ספר דברים היו אנשים מתוחכמים אשר ידעו איך להערים על הציבור ועליך להיות קפדן ומחודד כאשר אתה קורא את ספר דברים ומשווה את חוקיו לחוקי התורה

 

עשה לך טבלה ושים בה את כל הסתירות שמצאת בחוקי ספר דברים לחוקי התורה

 

העברים

 

בתורה הבורא יהוה נקרא אלהי העברים ושבטי ישראל הם עברים וצאצאי יעקב

 

ויעקב מזוהה בתורה גם בתור ישראל וכל בני ישראל הם זרעו ובשרו של יעקב ולכן גם הם עברים כמוהו ובתורה יש התייחסות אל העם כעברים עוד במצרים אך גם בחוקיה הנצחיים - חפש ״כי תקנה עבד עברי״

 

בתורה זהות הילדים

נקבעת לפי האב

ולא לפי האם

 

אך ביהדות זה הפוך הזהות היא לפי האם ולא חשוב מי האב - אבא של יהודי יכול להיות ערבי או כומר יפני - אין שום בעיה

 

אך אצל העברים זה לא תופס - האב חייב להיות בן ישראל וירושת השם עוברת רק אל בניו מבשרו - בתורה אין ״זרע רוחני״ כפי שקיים ביהדות ובנצרות

 

בימינו תורת ישראל נתפסת בטעות כיהודית וזאת כי הרבנות היהודית רימתה את מאמיניה דרך תרגומים של התורה כמו תרגום אונקלוס בו שינו את המילה עברים למילה יהודים - וגם דרך ״פירושים״ המשנים משמעות של מילים בתורה

 

אך בתורה אין יהדות ולא מסורת יהודית ולא נביא יהודי ולא עם יהודי ולא רבנות