בין מלוכה לכהונה
מחבר: אסנת
בין מלוכה לכהונה – צו האל מול רצון העם
1. בחירת מלך – אינה מצווה אלא פשרה
"כי תבוא אל הארץ... ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים... שום תשים עליך מלך..."
(דברים י"ז 14–20)
– בחירת המלך נובעת מרצון העם, ולא בהכרח מהכוונה האלוהית. דומה לרצון לעגל – צורך במנהיג מוחשי.
2. תנאי המלך על פי התורה
– לא ירבה נשים, לא ירבה סוסים, לא ישיב את העם מצרימה, יכתוב את התורה ויהגה בה.
(שלמה מפר את כל אלו – מלכים א')
3. שאול מול דוד
– שאול נבחר בסימנים גלויים ונבואה.
– דוד נמשח בסתר, ממוצא מואבי, ללא סמכות כהונה.
– שאול חוטא ומפר את חוקיו (פונה לידעונית).
– דוד חוטא ונושא בתשובה – אך אינו מייצג סמכות אלוהית חוקית.
4. יהודה – לא מחוקק
– "לא יסור שבט מיהודה..." – כקריאה אזהרתית, לא כהבטחה.
– יהודה ממציא חוק מיני מול תמר.
– לא יקום מחוקק מבין חלציו עד שיבוא שילה.
– שילה עוד לא בא – נחלתו מוכנה באפרים.
5. שבט לוי – הכהונה האמיתית
– שמואל לוי, ממנה ומסיר מלכים.
– הכהונה צריכה להיות מבית אהרן בלבד.
6. משיח אמיתי
– רק כהן אהרוני יכול להיקרא "משיח יהוה".
– אין משיח בן דוד, אין בן יוסף – יש משיח הכהונה בלבד.
7. זהות נשית ומוסרית
– "לא תגלה ערוות אחיך" – החוק העליון של בנות יעקב.
– אין ייבום, אין נישואי כפייה.
– "כה תאמרו לבנות יעקב": זהות עברית שומרת ברית – לא חלק ממלכות עגל או עוולה.
8. רצון העם מול רצון האל
– האל נענה לרצון העם: ממליך מלך משבט בנימין – האח המאחד.
– אך הוא מבקש את שובה של האמת.
– השליט כיום, כמו בעבר, נבחר על ידי העם.
– רצון העם קובע – עד שתשוב התודעה:
"ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד".
---
והמשכן הוא בליבנו
ושכנתי בתוכם
אין משיח אלא כהן: בחירה תורנית בין לוי ליהודה
התורה, כפי שהיא נכתבה ללא תוספות מדרשיות או פרשנות מאוחרת, אינה מזכירה משיח מזרע יהודה או יוסף. היא איננה קובעת מינוי מלך כגאולה עתידית, ואינה מזהה דמות משיחית שתבוא מיהודה. להיפך, הדמות היחידה שמקבלת ברית נצחית – של כהונה, שלום ומשיחיות – היא פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן.
פנחס וברית השלום
בספר במדבר כ״ה, כאשר פנחס קם ומוחה על החילול במחנה ישראל, נאמר עליו:
> "הנני נותן לו את בריתי שלום. והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל" (במדבר כ״ה, י״ב–י״ג).
כלומר, המשיחות והכהונה נקבעות כבר כאן – לא דרך המלכה, אלא דרך קנאות לצדק ועמידה מול עוול. זוהי הדמות התורנית של המשיח: כהן שומר ברית, לא מלך שליט.
העיוות שבמשיחה לשלטון
גם כאשר שמואל מושח את שאול ואחריו את דוד, מדובר במענה לבקשת העם, ולא ברצון יהוה. שמואל מזהיר במפורש:
> "והיה היום ההוא וּזעקתם מפני מלככם... ולא יענה יהוה אתכם ביום ההוא" (שמואל א' ח׳, י״ח).
כלומר, מלכות בשר ודם היא דרישה של העם, לא גזירת שמיים. המשיחה של דוד אינה מבטאת ברית נצחית, אלא התנסות זמנית שאינה מקבלת הכשר תמידי מן האל.
יהודה – לא כהן, לא נביא, לא משיח
יהודה, על אף קבלת ברכה מיעקב (בראשית מ״ט), אינו נבחר למעמד כהונה או נבואה. לא מצוין בו פוטנציאל משיחי, אלא רק פרשנויות מאוחרות הפכו את דברי יעקב למעין גושפנקה למלוכה. בפועל, יעקב מפריד את יהודה, ולא מצווה להמליכו
אלא לא יסור איש משבט יהודה
איסור על שבט יהודה להתערות עם שבטים אחרים על מנת שלא יחולו חוקי יהודה על שבטים אחרים
ומחוקק מבין רגליו איסור על מחוקק מיהודה בגלל אותה סיבה גילוי עריות שכב עם כלתו וחוקק לשרוף אותה
עגל הזהב ומלכות בשר ודם – שלטון הרוב, לא שלטון יהוה
העם דרש עגל – אהרן נענה – נגרם חטא. העם דרש מלך – שמואל נענה – נגרמה סטייה מהמשילות האלוהית.
לא תהיה אחרי רבים להטות
הפסוק המכריע בספר שמות קובע:
> "לא תהיה אחרי רבים לרעת ולא תענה על ריב לנטת אחרי רבים להטות" (שמות כ״ג, ב)
פסוק זה שולל במפורש את רעיון הדמוקרטיה כתפיסת מוסר. הרוב אינו הקובע. עגל הזהב, משיחת מלכים, וסטיות מן הכהונה – כל אלה תולדה של לחצים פופולריים, לא ביטוי לרצון האל.
מסקנה
אין בתורה 'משיח בן דוד' או 'משיח בן יוסף'. אין לגיטימציה לשלטון מלוכני מיהודה. ישנה רק ברית אחת של משיחות: ברית שלום לעולם שניתנה לפנחס, לוי קהתי, בן אהרן. כהן – לא מלך – הוא שליח האל. המשיח, אפוא, אינו שליט אלא משרֵת. לא גיבור מלחמה אלא שומר ברית. לא פוליטיקאי אלא כהן עֵד לברית.
> אין מחוקק יכול להפר את חוקו של עצמו. אם יהוה קבע חוקת עולם – לא ניתן לעגל את החוק, לא בעגל הזהב ולא במשיחה שקרית. כל סטייה מהברית הפכה את הקודש לעבודה זרה בכסות שלטונית.